top of page
OCD
מי שפונה אליי בגלל OCD מתאר לא פעם תחושה דומה: הראש לא מפסיק לעבוד. מחשבות קופצות שוב ושוב, גם כשברור שאין בהן היגיון, וגם כשכבר נמאס לפחד מהן. יש ניסיון להרגיע, לבדוק, לוודא, לנקות, להימנע –
אבל ההקלה מחזיקה רגע, ואז הכול חוזר. הפרעה טורדנית־כפייתית (OCD) היא הפרעה עם בסיס ביולוגי ברור,
שיכולה להיות שקטה וסמויה, או סוערת ומשתלטת, אבל כמעט תמיד מלווה בסבל גדול.
איך זה נראה בפועל? OCD מורכבת משני חלקים שמשפיעים זה על זה.
המחשבות הטורדניות הן מחשבות, דימויים או פחדים שחודרים לתודעה בלי הזמנה. אלו יכולות להיות מחשבות על פגיעה, על טעות נוראית, על סכנה, על מוסר, על מיניות, על מחלות או על הצורך שדברים יהיו "בדיוק נכון".
המכנה המשותף הוא עוצמת האיום והמצוקה שהמחשבה מעוררת.
ההתנהגויות הכפייתיות הן הניסיון להתמודד עם המצוקה הזו. בדיקות חוזרות, שטיפות ידיים, חזרות מנטליות, הימנעויות, חיפוש אישורים – כל פעולה שנועדה להרגיע. הבעיה היא שההרגעה זמנית בלבד, והמעגל רק מתחזק.
פעמים רבות יודעים שההתנהגות "לא הגיונית", אבל מרגישים שאין באמת ברירה.
איך נראה טיפול ב-OCD?
הבסיס הטיפולי הוא טיפול פסיכותרפי ייעודי, לרוב בגישה קוגניטיבית־התנהגותית (CBT) עם חשיפה ומניעת תגובה. אבל, וזו נקודה חשובה, אצל חלק גדול מהמטופלים, החרדה עצמה חזקה מאוד ומפריעה לעבודה הטיפולית להתקדם. הטיפול התרופתי מוריד את עוצמת המחשבות; מפחית את הדחף לכפייתיות;
מאפשר מרווח נשימה. חשוב שהטיפול יהיה משולב, לא או-או.
אפשר לצמצם את המקום שה-OCD תופס, ולבנות חיים שלא מנוהלים על ידי פחד וקיבעון.
bottom of page